יומני הספינה ממסעו של יאקוב רוחבן ב-1722

יאקוב רוחבן היה האירופי הראשון שדרך על אדמת רפה נוי, ב-1722.

היומן הרשמי של מר יאקוב רוחבן

תעתוק, תרגום ועריכה: בולטון גלנוויל קורני. יצא לאור ב-1908.

תורגם מהגרמנית של קרל פרידריך בהרנס: Der wohlversiichte Süd-Länder y das ist: ausführliche Reise-Beschreibung um die Welt.

קובץ המקור (PDF): The voyage of Captain Don Felipe González to Easter Island 1770-1, עמ' 93-115

5. קו הרוחב שלנו לפי החישוב היה 27 מעלות ו-4 דקות דרום, וקו האורך 266 מעלות ו-31 דקות; הכיוון מערב ½ דרום, המרחק 7 מיילים, הרוח מצפון-צפון-מערב עד דרום-מערב, משב בלתי יציב, עם רגיעות, וגם מזג אוויר סגרירי וממטרים. ראינו צב, עשב צף ועופות. בערך בהיפוך העשירי של שעון החול במשמרת אחר הצהריים עצרה הגלאה האפריקנית, ששטה לפנינו, כדי להמתין לנו, ונתנה את האות שנראתה יבשה; כשהשגנו אותה, אחרי שעברו ארבעה היפוכי שעון, שכן המשב היה קל, שאלנו מה ראו. על כך נענינו שכולם ראו בבירור רב אי נמוך ושטוח למדי השוכן מימין, במרחק כ-5 ½ מיילים, לצפון ולמערב. על כן נמצא לנכון להמשיך במפרשים מצומצמים עד תום המשמרת הראשונה, ואז לעצור ולהמתין לשחר. משהוחלט כך, נמסרה הידיעה הנדרשת לקפטן באומן, שהיה מאחור; וליבשה ניתן השם Paásch Eyland, משום שגילינו אותה ביום הפסחא. שמחה גדולה הייתה בקרב האנשים, וכל אחד קיווה שאדמה נמוכה זו תתברר כמבשרת קו החוף של היבשת הדרומית הלא נודעת.

6. נשבה רוח קלה מדרום-מזרח וממזרח-דרום-מזרח, ו-Padsch Eyland שכן מערבה לפי צפון, במרחק 8 עד 9 מיילים מאיתנו. כיוונו את דרכנו בין מערב לפי דרום לצפון-מערב, כדי לחסות בצל האי מפני הרוח, וכך להימנע מסכנות חוף שהרוח נושבת אליו. בצהריים היה הכיוון המתוקן מערבה, המרחק 10 מיילים, קו הרוחב לפי החישוב 27 מעלות ו-4 דקות דרום, וקו האורך 265 מעלות ו-42 דקות. בהיפוך התשיעי של שעון החול אחר הצהריים ראינו עשן עולה בכמה מקומות, ומכאן הסקנו שיש אנשים היושבים בו. על כן חשבנו שראוי להתייעץ עם רבי החובל של הספינות האחרות אם אין צורך לצאת במשלחת אל החוף, כדי שנקנה ידיעה ראויה על פנים הארץ. על כך הוחלט ששתי הסירות של הספינות ארנד וטינהובן, מאוישות היטב וחמושות, יתקרבו אל החוף, ימצאו מקום נוח להנחתת פלוגה מן הסירות, וגם יערכו מדידות עומק. משנתקבלה החלטה זו, שייטנו הלוך ושוב עם ספינותינו במשך הלילה. וזה נוסח ההחלטה: -

מועצת מפקדי שלוש הספינות המפליגות יחדיו, שהתכנסה על סיפון הארנד, בנוכחות החתומים מטה.

יום שני, 6 באפריל 1722.

הנשיא מציין כי הגענו עתה למרחק של כשני מיילים מן האי החולי, השוכן מזרחה לרצועת החוף (שטרם נראתה) שגילויה הוא אחת ממטרות משלחת זו, וכי ראינו עשן עולה בכמה מקומות, שממנו ניתן להסיק בסבירות כי האי האמור, אף אם יתברר כחולי ושומם, יש בו בכל זאת יושבי אדם; ועל כן מציע הנשיא כי יהיה זה פסול לנהוג ברשלנות ובחוסר זהירות, וכי עלינו לשייט הלוך ושוב עם ספינותינו הלילה, ועם בוא אור היום לשלוח אל קרבת היבשה שתי סירות מאוישות היטב וחמושות כראוי (כדי שנהיה ערוכים להגנה במקרה של מפגש עוין), ולהראות כל ידידות כלפי התושבים, תוך שנשתדל לראות ולברר מה הם לובשים או במה הם משתמשים, אם לנוי ואם למטרות אחרות, וכן אם ניתן להשיג בדרך של סחר חליפין מזון טרי כלשהו, ירקות, פירות או בהמות. ולאחר שהצעה זו נדונה, היא אושרה ונתקבלה בהסכמה כללית; ועוד הוחלט ששתי הסירות של הספינות ארנד וטינהובן ייצאו עם שחר, וכי הגלאה האפריקנית תעקוב אחריהן קרוב ליבשה ככל האפשר והנבון, ותחפה על הסירות האמורות ותגן עליהן (אם יתעורר צורך בכך). הוחלט ואושר בספינה האמורה וביום הנזכר לעיל. (חתומים): יאקוב רוחבן, יאן קוסטר, קורנליס באומן, רולוף רוזנדאל.

7. מזג האוויר היה הפכפך מאוד, עם רעמים, ברקים וממטרים. הרוח בלתי יציבה מצפון-מערב, ורגיעות מדי פעם, כך שלא ניתן היה לצאת למשלחת החוף שלנו בסיכוי כלשהו להצלחה. בשעות הבוקר הביא קפטן באומן על הסיפון איש מאי הפסחא, יחד עם כלי השיט שלו, שבו הפליג מן היבשה עד סמוך לספינה; הוא היה עירום כביום היוולדו, בלי הכיסוי הקל ביותר לאותו דבר שהצניעות נרתעת מלחשוף. יצור אומלל זה נראה שמח מאוד לראותנו, והביע את התדהמה הגדולה ביותר למראה מבנה ספינתנו. הוא שם לב במיוחד למתיחות התרנים, לעובי החבלים והחיבלול, למפרשים, לתותחים - שאותם מישש בתשומת לב דקדקנית - ולכל דבר אחר שראה; במיוחד כשהוצגה לפניו בבואת פניו שלו במראה, ולמראה זאת נרתע לאחור בבת אחת ואחר כך הביט אל גב הזכוכית, כנראה בציפייה למצוא שם את סיבת החיזיון.

לאחר שהשתעשענו בו די הצורך, והוא בנו, שילחנו אותו בחזרה בקאנו שלו אל החוף, לאחר שהענקנו לו שתי מחרוזות של חרוזים כחולים1 לצווארו, מראה קטנה, זוג מספריים ועוד זוטות כאלה, שנראה כי היה להן קסם מיוחד בעיניו.

1) במקור נכתב coraelen, כלומר חרוזים.

אך כאשר התקרבנו עד מרחק קצר מן היבשה ראינו בבירור שתיאור האי החולי והנמוך (כפי שתיאר אותו קפטן ויליאם דמפייר, על פי דבריו ועדותו של קפטן דייוויס ושל הכרוניקן ליונל וייפר, שאת יומנו על תגלית זו ועל תגליות אחרות פרסם דמפייר האמור בדפוס, ושילבו כחלק בולט בספרו, הכולל את כל מסעותיו והפלגותיו) אינו תואם כלל את מה שמצאנו; וכי גם לא ייתכן שזו הארץ שלדברי המגלים הנזכרים נראית 14 עד 16 מיילים מעבר לו ונמשכת עד מעבר לטווח הראייה, רכס של אדמה גבוהה, שלפי השערתו של דמפייר האמור עשויה להיות קצה ארץ הדרום הלא נודעת. שאי הפסחא הזה אינו יכול להיות האי החולי ברור מן העובדה שהאי החולי קטן ונמוך; ואילו אי הפסחא, לעומת זאת, היקפו כ-15 או 16 מיילים, ובקצותיו המזרחי והמערבי - המרוחקים זה מזה כחמישה מיילים - שתי גבעות גבוהות היורדות במתינות, ולמרגלותיהן שלוש או ארבע גבעות קטנות יותר המתנשאות מעל המישור, כך שארץ זו גבוהה במידה מתונה, ומורמת מעל כוחו של הים.

הטעם לכך שבתחילה, בהיותנו במרחק רב יותר, ראינו את אי הפסחא האמור כבעל טבע חולי, הוא שטעינו לחשוב את העשב הצחיח, ואת השחת או את שאר הסבך הצרוב והמפוחם, לאדמה בעלת טבע יבש שכזה, שכן מראהו החיצוני לא העלה כל רעיון אחר מלבד צמחייה דלילה ועלובה להפליא; ועל כן העניקו לו מגליו את הכינוי חולי.

על כן ניתן להסיק, לאור ההסבר דלעיל, כי אי הפסחא זה, שנתגלה עתה, יתברר כארץ אחרת השוכנת הרחק יותר למזרח מזו שהיא אחת ממטרות משלחתנו; או שמא ייתפסו המגלים כמי שמסרו בדיווחיהם צרור שלם של שקרים, הן בעל פה והן בכתב.

1) כשישה פרלונגים.

8. הרוח נשבה מדרום, מדרום לפי מזרח ומדרום-דרום-מערב, משב בלתי יציב שחייב לקצר את מפרש הטופ. לאחר שהוגשה ארוחת הבוקר, אוישה סירתנו היטב וחומשה, וכך גם סירת הספינה טינהובן, שהייתה עתה סמוך ליבשה; ומשקיבלו את פקודותיהם, דיווחו שהתושבים שם לבושים יפה מאוד באריגים בכל מיני צבעים, ושהם עשו סימנים רבים שנרד אל החוף, אך מאחר שפקודותינו היו שלא לעשות כן אם יימצאו האינדיאנים במספרים גדולים, הדבר לא הותר. זאת ועוד, היו שסברו שראו לילידים לוחיות כסף באוזניהם וצדפי אם הפנינה כעדי סביב צווארם. עם שקיעת החמה, משהגענו אל המעגן, בין הספינות טינהובן והגלאה האפריקנית, שכבר עגנו ועמדו מוכנות לקראתנו, הטלנו את העוגן בעומק 22 פאתום, על קרקעית אלמוגים, במרחק רבע מייל1 מן החוף; קצהו המזרחי של האי שכן מזרחה לפי דרום, וקצהו המערבי מערב-צפון-מערב מאיתנו.

1) ביומן הערוך מופיעה כאן הערת שוליים שלפיה צאצאי הדור הזה לא היו נוטים לגנבה פחות מאבותיהם, והיא מפנה לתיאוריהם של קוק, של דה לה פרוז ושל קוצבו על התנסויותיהם עמם בעניין זה.

9. קאנו רבים מאוד הגיעו אל הספינות: אנשים אלה הראו לנו אז את תאוותם הגדולה לכל דבר שראו; והיו נועזים כל כך עד שחטפו את כובעי המלחים ומצנפותיהם מעל ראשיהם, וקפצו מעבר לדופן עם השלל1; שכן הם שחיינים מעולים להפליא, כפי שנראה מן ההמונים הרבים מהם ששחו מן החוף אל הספינות. היה גם איש מאי הפסחא שטיפס מן הקאנו שלו פנימה דרך חלון התא של הגלאה האפריקנית, וכשראה על השולחן מפה שכיסתה אותו, וחשב אותה לשלל טוב, נמלט עמה מיד; כך שיש להקפיד במיוחד לשמור היטב על כל דבר. עוד אורגנה פלוגת חוף של 134 איש כדי לערוך בדיקות ולדווח על משימתנו.

1) Ubasworteln, מילה מורכבת שנטבעה; מן המלאית ubi, בטטה (יאם), ומן ההולנדית wortel, שורש.

2) המונח שבו משתמש רוחבן הוא duymen; מילולית אגודלים או רוחבי אגודל, אך זה הביטוי ההולנדי המקובל כשהכוונה לאינצ'ים, שאחד-עשר מהם עושים רגל אחת.

3) לתיאורו של בהרנס ראו נספח I. לדבריו, אוזניהם היו ארוכות כל כך עד שהשתלשלו עד הכתפיים. אחדים ענדו עדיים לבנים בתנוכים כקישוט מיוחד.

4) מנהג זה מוזכר אצל קוק ואצל פורסטר: ראו הערת השוליים הקודמת.

1) כלומר מקועקעים, בלי ספק.

10. בבוקר יצאנו בשלוש סירות ושתי סירות גדולות, מאוישות ב-134 איש, כולם חמושים במוסקט, באקדחים ובחרב קצרה; כשהגענו אל החוף נשארו הסירות צמודות זו לזו כדי להטיל את עוגני הקרס שלהן, ובהן הושארו עשרים איש, חמושים כאמור, לשמור עליהן; סירת הגלאה האפריקנית צוידה בנוסף בשתי קרונדות בחרטומה. לאחר שדאגנו לכל הסידורים האלה, התקדמנו במבנה פתוח, אך צמודים היטב זה לזה, וטיפסנו על הסלעים, הרבים מאוד בשפת הים, עד לאדמה המישורית, תוך שאנו מסמנים ביד לילידים, שהצטופפו סביבנו בהמוניהם, שיזוזו מדרכנו ויפנו לנו מקום. משהגענו עד שם, הוצב corps de bataille מכל המלחים של שלוש הספינות, כשהקומודור והקפטנים קוסטר, באומן ורוזנדאל מובילים, כל אחד בראש צוותו. טור זה, ברוחב שלוש שורות, שתפס עמדה מאחורי האחרים, חופה בידי מחצית החיילים בפיקודו של לוטננט ניקולאס טונאר, שהיוו את האגף הימני; ואת השמאלי, שהורכב מן המחצית האחרת של אנשי הצבא, הוביל מר מרטינוס קרנס, נושא הדגל. לאחר שערכנו כך את כוחותינו צעדנו מעט קדימה, כדי לפנות מקום לכמה מאנשינו שהיו מאחור, שיוכלו להצטרף לשורות, ואלה נעצרו אפוא כדי לאפשר לאחרונים להשיגם, כאשר לפתע, שלא בצפוי ולתדהמתנו הרבה, נשמעו מאחורינו ארבע או חמש יריות, יחד עם צעקה נמרצת: 't is tyd, 't is tyd, geeft vuur! [הגיע הזמן, הגיע הזמן, אש!]. על כך, כהרף עין, נורו יותר משלושים יריות, והאינדיאנים, נדהמים ומבוהלים מכך, נמלטו, והותירו אחריהם 10 או 12 מתים, מלבד הפצועים.

1) כמה מן האדונים שסיירו באי ובחנו רבים מהם סברו שהאבן שממנה נעשו שונה מכל אבן אחרת שראו באי, ושיש לה במידה רבה מראה של דבר מלאכותי. קוק, ביבל. מס' 16.

לאנשים אלה גפיים מידתיות, עם שרירים גדולים וחזקים; הם גבוהי קומה, וגוונם הטבעי אינו שחור אלא צהוב חיוור או חיוור-צהבהב, כפי שראינו אצל רבים מן הנערים, אם משום שלא צבעו1 את גופם בכחול כהה, ואם משום שהיו בני מעמד רם ולכן לא נזקקו לעמול בשדה. לאנשים אלה גם שיניים לבנות כשלג, ויש להם שפע מהן להפליא, אפילו לזקנים ולשבי השיער, כפי שהוכח בפיצוח אגוז גדול וקשה, שקליפתו עבה ועמידה יותר מגלעיני האפרסקים שלנו. שיער ראשם, וזקנם של רובם, היו קצרים, אף שאחרים גידלו אותו ארוך ומשתלשל על הגב, או קלוע ומפותל על קודקוד הראש בצמה, כמו הסינים בבטאוויה, שם הוא נקרא condt.

2) נראה מתיאור הפסלים של רוחבן שמעולם לא התקרב לאחד מהם, אלא ראה אותם רק ממרחק של כמה מאות יארדים. ה"סל" שלו היה בלי ספק אחד מן הגלילים דמויי הכתר מסלע טופי, שרוב הפסלים היו מוכתרים בהם.

1) הפתח נמצא באמצע אחד הצדדים, עשוי כמעין אכסדרה, ונמוך וצר כל כך שאדם יכול להיכנס בו רק על ארבע. קוק, ביבל. מס' 16.

במה כרוכה צורת הפולחן של אנשים אלה לא יכולנו לקנות ידיעה מלאה, בשל קוצר שהותנו ביניהם; הבחנו רק שהם מבעירים אש לפני כמה דמויות אבן גבוהות להפליא שהקימו; ולאחר מכן, בכורעם על עקביהם וראשיהם מורכנים, הם מצמידים את כפות ידיהם ומרימים ומורידים אותן חליפות.

1) או שיש ביניהם מעט נשים בלבד, או שרבות נמנעו מלהיראות בזמן שהותנו, אומר קוק. קוק, ביבל. מס' 16.

2) הבית הגדול ביותר שראיתי היה באורך של כשישים רגל, בגובה שמונה או תשע רגל באמצעו, ושלוש או ארבע בכל קצה; רוחבו בחלקים אלה היה כמעט שווה לגובהו. קוק, ביבל. מס' 16.

לא הבנו כיצד אנשים אלה מבשלים את מזונם, שכן איש לא יכול היה להבחין או למצוא שיש להם סירי חרס, מחבתות או כלים כלשהם.

2) הן בנויות, או ליתר דיוק מצופות, באבנים מסותתות גדולות מאוד; והמלאכה אינה נופלת מן הבנייה הפשוטה הטובה ביותר שיש לנו באנגליה. הם אינם משתמשים בשום סוג של מלט; ובכל זאת המישקים הדוקים ביותר, והאבנים משולבות זו בזו בשקע ובזיז באופן מחוכם ביותר. קוק, ביבל. מס' 16.

3) המילה במקור היא stoep. אין לה מילה נרדפת באנגלית, אף ש-porch (אכסדרה), threshold (סף) או piazza (רחבה) תואמות לה כל אחת במידה מסוימת.

אז, משנבצר מאיתנו לערוך חקירה מפורטת דיה, הסקנו שוודאי יש להם מתחת לאדמה אבני צור גדולות וחלולות, המחזיקות מים כשהם באים לבשל דבר מה.

למשכנות אלה אין יותר מפתח כניסה אחד, נמוך כל כך שהם עוברים בו בזחילה על ברכיהם, והוא מעוגל מלמעלה, כקמרון או קשת1; גם הגג הוא באותה צורה.

יום שישי, 10 באפריל1 1722.

הנשיא כינס את מפקדי משלחת זו, כדי שכל אחד יציג את רעיונותיו ודעותיו בדבר האי שנמצא זה עתה, היינו, אם לנוכח תגלית זו יש לשמור ולקיים בדייקנות את ההחלטה שנדונה ונתקבלה במועצה זו ב-2 לחודש זה; או שמא, להפך, עלינו להמשיך בדרכנו עוד מאה מיילים מערבה, מאחר שארץ זו שנתגלתה2 (שקראנו לה Padsch Eyland, משום שנראתה ונתגלתה ביום הפסחא) אין לומר עליה שהיא אי קטן, נמוך וחולי, שהרי היקפה משתרע על פני שישה-עשר מיילים הולנדיים והיא אדמה גבוהה למדי3, ושכנה במרחק 8 או 9 מיילים מאיתנו כאשר הגלאה האפריקנית נתנה את האות שנראתה יבשה. ומרחק זה ניתן לחשבו נכון בבטחה, שהרי נדרש לנו כל היום שלאחר מכן, ברוח רעננה, כדי להגיע עם ערב למרחק של כשני מיילים. גם אין לכנות את הארץ האמורה חולית, שכן מצאנוה לא רק שאינה חולית, אלא להפך, פורייה עד מאוד, ומצמיחה בננות, תפוחי אדמה, קני סוכר בעובי מופלא, ומינים רבים אחרים של פרי האדמה; אף כי היא נעדרת עצים גדולים וחיות בית, מלבד עופות. מקום זה, ככל שהדבר נוגע לאדמתו העשירה ולאקלימו הטוב, הוא כזה שניתן היה להפכו לגן עדן עלי אדמות, אילו עובד וטופח כראוי; דבר הנעשה כיום רק במידה שהתושבים נאלצים לכך לשם קיום חייהם. ויתרה מזו, אין זה הולם כלל לכנות תגלית זו בשם רכס של אדמה גבוהה; אם נניח שמחמת מזל רע חלפנו על פני האי הנמוך והחולי מבלי לראותו, דבר שאינו סביר, שכן דרכנו כוונה באופן שהיינו רואים אותו בהכרח אילו היה אי הפסחא זה הארץ המתוארת כרכס של אדמה גבוהה. על כן ניתן להסיק בטעם טוב כי אי הפסחא זה הוא ארץ אחרת מכל ארץ שאנו מבקשים, וכי חלק אחד ממסענו הושלם; שכן אין בו אותם סימנים האופייניים לארץ שאנו מקווים לפגוש. הנשיא מגיש את כל ההערות דלעיל למועצה זו לעיונה, כדי להיעזר בדעותיה כראוי.

1) בצירוף מקרים מוזר, גם ביקורו של לה פרוז חל ב-10 באפריל: שישים וארבע שנים מאוחר יותר.

2) הסוגריים מוקמו שלא במקומם ביומן ההולנדי, כפי שנערך, שבו הם מופיעים לפני המילה omdat, 'מאחר ש'. ברור שמקומם אחרי המילה 'שנתגלתה', כפי שהיא מתורגמת כעת.

3) הפסגה הגבוהה ביותר באי הפסחא מגיעה ל-1767 רגל. שתיים אחרות מתנשאות לגובה 1327 ו-1323 רגל מעל פני הים, בהתאמה. קוק אומר: "הגבעות גבוהות עד כדי כך שהן נראות ממרחק חמש-עשרה או שש-עשרה ליגות."

על כן, לאחר שכל הנקודות הללו נרשמו בקשב ונשקלו בכובד ראש, הוחלט פה אחד כי אין עוררין שאי הפסחא האמור אינו תואם כלל את תיאורו של רכס של אדמה גבוהה, שכן גובהו מתון בלבד; כי גם לא ייתכן כלל שיימצאו כאן המתכות היקרות, כפי שלמדנו מניסיון ומעיון בעיניים, שהתושבים נעדרים כל מתכת כזו, ומשתמשים לכיסוי ולקישוט רק בתוצרת מסוימת שמקורה בצמחים; וכי הם יודעים לתפור אותה יחד ביופי ובנקיון, בעובי של שלוש או ארבע שכבות, לשם חום וחוזק. עוד, כי הם קולעים יחד לקישוט נוצות של עוף הבית (שמן האחרון נראו עם זאת מעט מאוד) כך שייצרו עטרה העונדת על הראש; וכי הם צובעים את פניהם, וגם חלקים אחרים בגופם, בדוגמאות סדירות ומידתיות, באופן שצד אחד של הגוף תואם את משנהו; וכן כמה צדפים שטוחים הנענדים כעדי לצוואר, והחריץ שבתנוכי האוזניים נסתם בשורש מסוג כלשהו (בצורת הגזר הלבן שלנו) לקישוט האוזניים. עוד, כי לא ראינו את האי הקטן, הנמוך והחולי, שאמור להיות השלוחה והסימן האמיתי של אותה ארץ שאנו מחפשים; על כן הוסכם והוכרז פה אחד שנמשיך בדרכנו מערבה לאורך קו הרוחב של 27 מעלות דרום עד שנפליג עוד מאה מיילים, ובהגיענו לשם ננהג על פי הנסיבות ונעשה את מה שייחשב אז לראוי.

הוחלט כך בספינה וביום הנזכר לעיל. (חתומים) יאקוב רוחבן, יאן קוסטר, קורנליס באומן, רולוף רוזנדאל.

נותר רק לומר, בסיום עניין בקתות המגורים הללו, שלא ראינו יותר משש או שבע מהן במקום שבו ירדנו לחוף, ומכאן ניתן להסיק בבירור שכל האינדיאנים משתמשים ברכושם במשותף.

לבסוף, באשר לכלי השיט שלהם, בנייתם דלה ורעועה; שכן הקאנו שלהם מורכבים מקרשים קטנים רבים ומשלדים קלים, שאותם הם שוזרים יחד במיומנות בחוט שזור דק מאוד, העשוי מתוצרת הצמח הנזכרת לעיל, Piet.

משנתקבלה החלטה זו ונחתמה, הציע קפטן יאן קוסטר, לשם הדיון, שיהיה זה עניין קל ופשוט מאוד לברר אם אי הפסחא האמור הוא באמת הארץ שאליה אנו שואפים ושאליה כיוונו את דרכנו, אם רק נערוך עתה שיט קצר ונפליג 12 מיילים מזרחה, והספינות ישמרו מרחק של שני מיילים זו מזו, אך בה בעת יתקבצו שוב יחד אם יקרה שייראה אי נמוך וחולי, דבר שיאשש את האמת שאי הפסחא האמור הוא הארץ שביקשנו לגלות. ואם לא נראה את האי החולי האמור, אז גם אי הפסחא הנזכר חייב בהכרח להיות ארץ אחרת (אף שהיא שוכנת ממש בנתיבנו) מזו שאליה מכוונת משלחתנו. עוד, כי אם יתגלה האי החולי, יש לכוון את הדרך צפונה כדי להגיע אל רוח הסחר היציבה והחזקה יותר, לקידום הסעיף השני במסענו: שכן הראשון יתקיים מאליו, ובכך יבוא לסיומו, עם פגישתנו באי החולי הנזכר. וכל זה, משנשקל, אושר ונתקבל בהסכמה כללית.

הוחלט ונקבע כך בספינה וביום ההחלטה הקודמת. (חתומים) יאקוב רוחבן, יאן קוסטר, קורנליס באומן, רולוף רוזנדאל.

11. הרוח היום הייתה מצפון-צפון-מערב ומצפון-מערב, משב שהתיר מפרשי טופ וים סוער. הטלנו את עוגן החרטום הטוב ביותר, והורדנו את סקריות התורן הקדמי והתורן הראשי. בערך בהיפוך הרביעי של שעון החול במשמרת הראשונה נקרע כבל העבודה של הספינה טינהובן; וכשקראו אליה לשאול אם היא זקוקה לעזרה, ענו 'לא'.

[סוף הקטע מיומנו של רוחבן]

הערת העורך: משאלתם של המגלים נועדה להתבדות; ובדפים הבאים של היומן אין דבר הנוגע לנושא דנן. לא נראתה יבשה בדרך מערבה, לאורך קו הרוחב של אי הפסחא; וב-21 באפריל כינס רוחבן אסיפה נוספת של קציניו, ושיתף הפעם בדיוניהם גם את ראשי הנווטים. הוא הסיק שאי הפסחא חייב להיות זהה ליבשת הדרום כביכול של דייוויס, וייפר ודמפייר, וכי רכס האדמה הגבוהה שאחריו חיפשו עתה אינו אלא דמיון.

זהו הדיווח הרשמי שכתב מר יאקוב רוחבן, הקומודור של משלחתו - דיווח שאף שנראה כי הוא מוכר מעט גם כיום, היה צריך מזמן לגרש לתחום האגדות את הסיפור הנבוב של Tweejarige Reize.

B. G. C.

דוח של רב-סמל קרל פרידריך בהרנס

תורגם מהגרמנית של קרל פרידריך בהרנס: Der wohlversiichte Süd-Länder y das ist: ausführliche Reise-Beschreibung um die Welt.

קובץ המקור (PDF): The voyage of Captain Don Felipe González to Easter Island 1770-1, עמ' 224-230

מכאן1 כיוונו את דרכנו אל ארץ דייוויד, או חלק מארץ הדרום, מערב-צפון-מערב.

1) כלומר האי הגדול, הקרוב יותר ליבשה, מבין איי חואן פרננדס.

2) הבאצ'לורס דילייט, 1687.

3) ליונל וייפר.

התקדמנו היטב יום אחר יום, שכן רוח הסחר הדרום-מזרחית הייתה נוחה לנו מאוד, וליוותה אותנו ברוב חלקי ים הדרום.

4) Phaeton aether eus.

המשכנו עוד 12° מערבה מקו האורך הנזכר לעיל, ומדי יום חגו סביבנו ציפורי יבשה ועופות ים, שליוו אותנו עד שראינו לבסוף אי, ב-6 באפריל, יום הפסחא הראשון שלנו1, ועל כך שמחנו בכל לבנו.

1) הם הפליגו מהולנד ב-1 באוגוסט בשנה הקודמת, 1721.

2) הכוונה כאן כנראה למיילים גרמניים רשמיים.

נשארנו סמוך ליבשה כל הלילה עד לפנות בוקר, ואז התקרבנו בכיוון דרום-מזרח אל מפרץ או שקע בחוף כדי לעגון.

1) מספר זה ניתן בספרות, אך בשל פגם באות הדפוס נדפס רק ה-o. הכוונה ככל הנראה ל-50.

רבים מהם נורו בשעה זו; ובין ההרוגים שכב האיש שהיה עמנו קודם לכן, ועל כך הצטערנו מאוד.

לא נתקלנו בבעלי חיים, ככל שחדרנו הפעם, מלבד מינים שונים של ציפורים; אך ייתכן שיש בעלי חיים רבים אחרים הרחק יותר בפנים הארץ, שכן נראה שהילידים מכירים חזירים כשראו כמה מהם על סיפון ספינותינו.

הילידים מכינים את ארוחותיהם בסירים עשויים חימר או אדמה. נראה לנו שלכל בית אב היה סיר משלו.

הבתים היו באורך ארבעים עד שישים רגל [schuh], ברוחב שש עד שמונה רגל [schuh], ובגובה דומה, והוקמו על יתדות עץ, מרוחים בטיח וסגורים בעלי דקל.

לא נמצאו בבתיהם רהיטים ראויים לציון, מלבד כמה שמיכות אדומות ולבנות [decken], שבהן הם משתמשים לעתים קרובות כלבוש, וגם כדי לישון מתחתן.

ילידים אלה היו כולם עליזים ושמחים, בנויים היטב, חזקי גפיים, לא ממש תמירים, ובכל זאת קלי רגליים; ידידותיים ונעימי הליכות, אך עם זאת כנועים, וגם ביישנים מאוד.

באשר לעורם, הוא שחמחם, בערך כגוונו של ספרדי, אך יש ביניהם שגוונם כהה יותר ואחרים לבנים לגמרי, וגם לא מעטים בגוון אדמדם, כאילו נשזפו בשמש בחומרה מה.

1) Pisang הוא הכינוי הכללי במלאית לבננה.

פני הנשים היו מפוספסות על פי רוב בצבען אדום, שגוונו בהיר הרבה יותר מכל צבע שראינו או מצאנו במקום אחר; אך איננו יודעים ממה הן מכינות את הצבע היפה הזה.

לבני המקום, ככל שניתן היה לשפוט על פי מראיתם, לא היו כלי נשק; אף כי, כפי שציינתי, בשעת הצורך סמכו על אליליהם או צלמיהם, הניצבים לאורך כל חוף הים במספרים רבים, ולפניהם הם כורעים וקוראים אליהם.